Part 1 Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2006

Hebrew/English Main Text Previous Next Help Index Part 1 Index Part 2 Home

Laws of BlessingsCh. 6:1-11 קצת דיני ברכות, וברוך-הוא וברוך-שמו ואמן

1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11

6:1 Before one (says) blesses any blessing, he needs to know which blessing it is that he needs to bless, so that at the time he mentions the name (of G-d), blessed be He, which is the main part of the blessing, one knows what will be the (blessing's) end. It is forbidden to do any (other) thing at the time one blesses; and one must not bless hurriedly; but pay attention to the meaning of the words. And this is (what is) said in the ''Book of the Pious'' : ''When one washes ones hands, or blesses over the fruit, or over everyday commandments which are familiar to everybody, one must pay attention to bless by the name of his Creator, who was wonderfully kind to him and gave him the fruit or the bread, to get enjoyment from them, and commanded him about this commandment. One should not do it like a person who does something out of (sheer) habit, bringing (the) words out of his mouth without rational (intention) in his heart. On account of this, the anger of G-d was aroused, and He sent (us a message) by (His Prophet) Isaiah, and said: 1 'Since this people draw near, and with their mouths and with their lips do honor Me, but their hearts they have distanced from Me, and their fear of Me is as a commandment (by rote only) learned.' The Holy One, blessed be He, said to Isaiah: 'Look at the deeds of My children, which are only for appearance, and hold on to it just as a man holds to and practices the customs of his forefathers himself; they come to My house and pray before Me the fixed prayers, as the customs of their fathers, but not with their whole hearts; they wash their hands and bless over the washing of their hands; they cut (a piece of bread) off and bless ''who brings forth ..''; they drink and bless as if this is usual to them; but at the moment they bless they do not intend to bless Me.' Therefore, His anger was aroused, and He swore by His great name to destroy the wisdom of their wise men, who know Him and bless Him because of (routine) custom, but not with (true) intention; as it is written: 2 'Therefore, behold, I will do yet farther ... so that the wisdom of their wise men shall be lost,' etc. Therefore the Sages warned, concerning this matter, and said: 3 'Do things for themselves,' etc." end (from the Book of the Pious) of the quote. It is proper for a man that he should accustom himself to say the blessings out aloud, because (hearing one's) voice awakens the concentration.
1) Isaiah 29:13
2) Isaiah 29:14
3) Nedarim 62a
קודם שיברך איזה ברכה צריך הוא לדעת איזה ברכה שהוא צריך לברך כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים ואסור לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך ולא יברך במהירות אלא יכוין פירוש המלות וזה לשון ספר חסידים כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל האדם יכוין לבו לברך בשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וצוהו על המצוה ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל דבר זה חרה אף ה ושלח ביד ישעיה ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה ראה מעשי בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו באים בביתי ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם הם מנקים את ידיהם ומברכין על נטילת ידים ובוצעים ומברכין ברכת המוציא שותים ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהן מברכין אינן מתכונין לברכני לכן על כן חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכים אותו במנהג ולא בכוונה דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף כו ואבדה חכמת חכמיו כו לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם וכו עד כאן לשונו וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר את הברכות בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה א
6:2 When one blesses, one's mouth should be free of saliva, nor should anything else be in one's mouth; as it is said: 1 ''Let my mouth be filled with Your praise.''
1) Psalms 71:8
כשהוא מברך יהא פיו נקי מן הרוק וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו שנאמר ימלא פי תהלתך ב
6:3 It is forbidden to say G-d's name (lit. ''the Heavenly Name'') in vain, and everyone who says G-d's name in vain transgresses a positive commandment, as it is written: 1 ''The Lord your G-d you shall fear;'' and it is (again) written: 2 ''If you will not observe ... to fear the glorious and awesome Name.'' This (we learn) from the concept of fear, that one should not mention His great Name except by way of praise or blessing whenever required, or when (Torah) learning. One should be fearful and one's entire body tremble when mentioning the name, blessed be His name, but one should not say it G-d forbid, in vain; And (this applies) not only to the special Name 3 but to all the names specially referring to Him, may He be blessed. It is not just in (Hebrew) the Holy Tongue, that (mentioning the Name) is forbidden, but even in any language it is forbidden. He who curses his neighbor or himself by (using) His name, may He be blessed, or one of His attributes (an ''attribute'' is (a word or phrase) by which we praise Him - the Holy One, may He be blessed - such as, ''the Great'', ''the Mighty,'' ''the Revered,'' ''the Faithful,'' ''the Glorious,'' ''the Strong,'' and the ''the Steadfast,'' ''the Omnipotent,'' ''the Gracious,'' ''the Merciful... .. the Zealous ... .. the Long-suffering,'' and ''the Abundant in mercy,'') in any language, is liable to (the penalty of) lashes. Due to our many sins, most people are not careful and say in the vernacular, 4 ''G-d shall punish him,'' or the like, and so by this transgresses a negative (commandment) of the Torah. If one curses without (mentioning) the Name, or one of (His) attributes, or if the curse can be inferred from the contents of the words, for example when one says: ''May that man 5 not be blessed by G-d,'' and the like, even though one is not liable to lashes, nevertheless, it is a forbidden act. It is likewise forbidden to write, in a letter, His name, may He be blessed, in any language. Many people make a mistake with His name and write, ''may He be blessed'', in the vernacular, or they write the word ''Adieu'', which is in the French language and means ''with G-d;'' this is definitely forbidden, after some time, this letter will arrive to the garbage, and this matter causes poverty in Israel. If His name is (frequently) mentioned, and especially in disrespect, G-d forbid, then one requires wisdom and effort to abolish this. When saliva collects in one's mouth, one should spit (it out) first and then say His name, and not to say the name and then spit. Likewise, when one kisses the Scroll of the law, one should spit (out his saliva) first and not afterwards. When (in ordinary conversation) one wants to mention His name, one says the word ''HaShem'', and not as many mistakenly say: ''Adoshem'', for this is undignified when referring to Heaven.
1) Deut. 6: 13
2) Deut. 28:58
3) The Tetragrammaton - the four letters, Yud, Hey, Vav, Hey - also called HaSHEM - ''The Name''.
4) Literally, in the ''Ashkenaz Tongue'', which normally means in Yiddish.
5) The word ''polani'' means ''so and so'' and is commonly used in Halachic literature when we want to say that someone is being mentioned by name - but we don't want to use an actual name. The other method is to use ''Reuven'' and ''Shimon'', for example, ''if Reuven sold to Shimon a goat...''.
אסור להוציא שם שמים לבטלה וכל המוציא שם שמים לבטלה עובר על מצות עשה דכתיב את ה' אלהיך תירא וכתיב אם לא תשמור וגו ליראה את השם הנכבד והנורא וזהו מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח וברכה במה שהוא מחויב או בדרך לימוד ויירא ויזדעזעו אבריו בשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שמו אבל לא להוציאו חס ושלום לבטלה ולא שם המיוחד בלבד אלא כל השמות המיוחדים לשמו יתברך ולא לבד בלשון הקודש אסור אלא אפילו בכל לשון אסור והמקלל את חבירו או את עצמו בשמו יתברך או בכינוי כינוי הוא מה שמשבחין בו הקדוש ברוך הוא כמו הגדול הגבור והנורא הנאמן האדיר והחזק והאמיץ העזוז חנון ורחום קנא ארך אפים ורב חסד בכל לשון חייב מלקות ובעונותינו הרבים עם רוב המון אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז גאט זאל איהם שטראפען וכדומה ועוברים בזה על לאו של תורה ואם קלל בלא שם ובלא כינוי או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים כגון שאמר אל יהיה פלוני ברוך לה וכדומה אף על פי שאינו חייב מלקות איסורא מיהו איכא וכן אסור לכתוב בשום מכתב שמו יתברך בכל לשון ורבים טועים שמו וכותבים יתברך בלשון אשכנז או שכותבים תיבת אדיע והוא לשון צרפת וביאורו עם ה והוא איסור גמור כי לאחר זמן יתגלגל המכתב באשפה ודבר זה גורם עניות בישראל מה ששם שמים מצוי ומכל שכן בבזיון חס ושלום וצריכין התחכמות והתאמצות לבטל זאת כשבא לו רוק בתוך פיו ירוק תחלה ואחר כך יאמר את השם ולא שיאמר את השם ואחר כך ירוק וכן כשמנשק את הספר ירוק תחלה ולא אחר כך כשרוצה להזכיר את השם יאמר תיבת השם ולא כמו שטועים ההמון ואומרים אדושם כי אין זה דרך כבוד של מעלה ג
6:4 One should take care not to bless G-d forbid, a blessing in vain; or to cause oneself to (say) bless a blessing that is not needed. If one fails and does (say) bless a blessing in vain, and also if during another matter one fails and says G-d's name in vain, one can say after this ''blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever''. If immediately after saying (in a blessing) the name of G-d, we remember that we do not need to bless, one concludes: 1 ''Teach me Your statutes.'' For this (in itself) is a complete verse, it is as learning, and (the Name was) not mentioned in vain. If we have also begun the word ''our G-d'', but after saying (the G-d of) ''Elohe'', and not finished (by) saying ''our'', one finishes and says: 2 ''Israel our Father, for ever and ever.'' (which is also a verse from I Chronicles 29:10) At any rate, we should also say with this ''Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever.''
1) From Psalm 119:12.
2) I Chronicles 29:10
צריכין ליזהר שלא לברך חס ושלום ברכה לבטלה או לגרום לעצמו לברך ברכה שאינה צריכה ואם נכשל וברך ברכה לבטלה וכן בענין אחר אם נכשל והוציא שם שמים לבטלה יאמר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואם מיד לאחר שהזכיר את השם נזכר שאינו צריך לברך יסיים למדני חקיך שזהו פסוק שלם והוי כמו לימוד ולא לבטלה ואם התחיל גם תיבת אלהינו ונזכר מיד לאחר שאמר אלהי ולא גמר לומר נו יסיים ויאמר ישראל אבינו מעולם ועד עולם שזהו גם כן לשון הפסוק בדברי הימים א' כ''ט י ומכל מקום יאמר גם בזה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ד
6:5 One who blessed over water and then heard that someone in the neighborhood had died, and the custom is to spill out the (stored) water in (houses) in the neighborhood of the dead, because (drinking this water is considered) a danger, nethertheless because he has blessed he should drink a little, so that his blessing shall not be in vain. He need not be concerned about the danger, 1 ''Who keeps a commandment shall not know any evil.'' After drinking a little, he should spill out the rest.
1) Follows is a quote from Ecclesiastes 8:5.
בירך על המים ושמע שיש מת בשכונה והמנהג הוא לשפוך המים שבשכונת המת מפני הסכנה מכל מקום כיון שבירך ישתה מעט שלא תהא ברכתו לבטלה ואל ידאג מפני הסכנה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ולאחר ששתה מעט ישפוך השאר ה
6:6 All the blessings, except Grace after meals; If one is in doubt about them whether one said them or did not say them, one does not repeat the blessing. כל הברכות חוץ מברכת המזון אם נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם אינו חוזר ומברך ו
6:7 A man must bless on every day at least one hundred blessings. King David established this. A hint to this matter: 1 ''The saying of the man who was raised on high,'' (the word) ''al'' (high), has the numerical value (lamed=30, ayin=70) of one hundred. This is supported from the Torah: 2 ''Now, O Israel, (Hebrew, mah) what does the Lord your G-d require of you? But to fear the Lord,'' etc. Do not read ''mah'', but (one hundred) ''meah'', these are the one hundred blessings, which (by saying them) will (lead one) to fear the Lord, and to loving Him and to always remember Him, because of the blessings that one blesses. The curses contained in Deuteronomy 3 are (total) ninety-eight, and it's also written: 4 ''Every sickness'' and ''every plague,'' which (adds on and comes to) one hundred. Now, the one hundred blessings which we bless every day, are a shield to us and save us from these. On Shabbat, and festivals and also fast days, which have less than the hundred blessings, we make up by paying attention to the blessings of the chazan, when he repeats the Shemoneh Esreh, and by the blessings over the reading of the Torah and the Prophets, after which we respond Amen. Also (make up the 100) the blessings over snacks.
1) Taken from II Samuel 23:1.
2) Deut. 10:12
3) Deut. 28:15-61
4) Verse 63.
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות ודוד המלך תקן זאת רמז לדבר נאום הגבר הוקם על על בגימטריא ק' וסמך מן התורה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו אל תקרי מה אלא מאה הן מאה ברכות שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברכין הקללות שבמשנה תורה הן צ''ח וכתיב גם כל חלי וכל מכה הרי ק' וק' ברכות שאנו מברכין בכל יום מגינות עלינו להנצל מהן ובשבת ויום טוב וכן בתענית שחסרים מן מאה ברכות משלימים במה שמכוונים לברכות השליח צבור בחזרת התפלות וברכות הקוראים בתורה והמפטירין ועונין אחריהם אמן וגם ברכת הנהנין ז
6:8 Every blessing one hears from another, when one hears him say ''Blessed are You, O Lord'', one (after the Name) says: ''Blessed be He and blessed be His name'' and when one finishes the blessing, one should say ''Amen''. The meaning of ''Amen'' is ''it is true''. One should concentrate in his heart that the blessing is true, which the one blessing, blessed, and that we believe (explicitly) in it. On blessings which include also a prayer, for instance, the blessings in the Shemoneh Esreh from ''You favor with knowledge'' until ''He who restores His divine presence to Zion'', and the blessing ''bestow peace'', we should have in mind on saying ''Amen'' these two things: that the blessing is true, and that it may be (G-d's) will that these words (of prayer) will be accepted soon. Concerning (responding Amen) to the kaddish, which is only a prayer for the future, we only have in mind to request that these words (of prayer) will be accepted soon. כל ברכה שאדם שומע מחברו כששומע אומרו ברוך אתה ה' הוא אומר ברוך הוא וברוך שמו וכשגומר את הברכה צריך לומר אמן ופירוש אמן הוא אמת ויכוין בלבו אמת הוא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה ובברכות שיש בהן גם כן תפלה כגון בברכות שמונה עשרה מן אתה חונן עד המחזיר שכינתו לציון ובברכת שים שלום יכוין באמירת אמן לשני דברים אמת היא הברכה ויהי רצון שיאמנו הדברים במהרה ובקדיש שאינו אלא תפלה על העתיד יכוין רק לבקשה שיאמן הדבר במהרה ח
6:9 If one who hears another is at that part of prayer, at which he is not allowed to interrupt, he should not say ''Blessed be He and blessed be His name''. Similarly, when he hears a blessing that he also needs to fulfill his obligation (by saying ''Amen'') on this blessing, so it will be considered for him as if he said it himself, as for instance, the blessing said before (blowing) the Shofar, or the blessing before (reading) the Megillah, 1 he should not say ''Blessed be He and blessed be His name'', because this is considered a break in the middle of the blessings. Regarding responding ''Amen'', when he is at a part of the prayers, where he is not allowed to break, will be discussed, G-d willing, later on. 2
1) Scroll of Esther.
2) In Ch. 14 and Ch. 16.
אם השומע עומד במקום שאסור לו להספיק לא יאמר ברוך הוא וברוך שמו וכן אם הוא שומע ברכה שגם הוא צריך לצאת בברכה זאת שתהא נחשבת לו כאלו אמרה בעצמה כגון ברכת השופר וברכות מגילה לא יאמר ברוך הוא וברוך שמו משום דזה הוי הפסק באמצע הברכות ולענין עניית אמן אם הוא עומד במקום שאינו רשאי להפסיק יבואר אם ירצה השם לקמן ט
6:10 One should be very careful that one says the word ''Amen'' correctly, and not say too quickly the ''aleph'' or swallow the ''nun''. Also one should be very careful not to respond ''Amen'' before the one blessing finishes the whole blessing. This is called a ''snatched'' Amen. and also not to be slow to respond Amen, for this is an ''orphaned'' Amen. But rather immediately after (the other) finishes, the one who is blessing, the blessing, he will respond ''Amen''. He should not raise his voice louder than the one who is blessing, as it says: 1 ''O magnify the Lord with me, and let us exalt His name together.''
1) Psalms 34:4
צריך ליזהר מאוד שיאמר תיבת אמן כתיקונו שלא יחטוף האלף ולא יבליע הנון גם יזהר מאוד שלא יענה אמן קודם שסיים המברך כל הברכה כי זהו אמן חטופה וגם לא יאחר מלענות אמן דזהו אמן יתומה אלא תיכף כשמסיים המברך את הברכה יענה אמן ולא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו י
6:11 One does not say Amen on one's own blessing, (except in the Grace after meals after ''And build Jerusalem''). Even if one finished a blessing at the same time as the Reader, one does not respond. 1 However, if one blesses one blessing and the Reader (says) a different blessing, and they finish together, he can say Amen on the Reader's blessing. If he finishes the blessing ''Praised be your name'' or the blessing ''He watches over His people Israel for ever'' or the blessing ''May He be praised'' which is after the Hallel, together with the Reader he can also respond Amen. (because many authorities hold that even after himself he can say for these (blessings) Amen).
1) Amen to the Reader.
אין עונין אמן על ברכת עצמו מלבד בברכת המזון לאחר בונה ירושלים ואפילו מסיים ברכה אחת בשוה עם השליח צבור לא יענה אבל אם הוא ברך ברכה אחת והשליח צבור ברכה אחרת וסיימו בשוה עונה אמן על ברכת השליח צבור ואם סיים ברכת ישתבח או ברכת שומר עמו ישראל לעד או ברכת יהללוך שלאחר הלל בשוה עם השליח צבור עונין גם כן אמן כיון דהרבה פוסקים סבירא להו דאפילו לאחר עצמו עונה באלו אמן יא